<h1>ספר הירושות לרבינו סעדיה גאון</h1>
<h2>דף יא.</h2>
והשעורים שנתנו לחלוקת הדברים הם מג' מינים המין הראשון הוא חלוקות השדות ונאמר אם נפלה לפניהם שדה בירושה והיו שנים או שלשה או יותר וקצתן אומרים נחלוק וקצתן אומרים נמכור ונחלוק בדמיה צריך לראות אם לאחר חלוקת השדה יגיע בחלקו של כל אחד מקום של תשעת קבין (והקב הוא מדה ידועה) אז הדין לחלוק ואינה נמכרת ומי מהם שרוצה במכירה ימכור לאחר החלוקה ואם לא יגיע לאחר החלוקה לכל אחד מקום של תשעת קבים אין חולקין אלא מוכרים אותה וחולקים בדמיה. ובגינות צריך לראות אם יגיע לכל אחד לאחר החלוקה שעור כדי זריעת חצי קב הדין לחלוק ואינה נמכרת ואלו שרוצים במכירה ימכרו לאחר החלוקה חלקם ואם לא יגיע לכל אחד מקום כדי זריעת חצי קב אז צריכין למכור ויחלוקו בדמיה. ואם היה פרדס או כרם צריך לראות אם חלק של כל אחד מהם יהיה כשעור זריעת ג' קבים אז הדין לחלוק ולא למכור ואם לאחר החלוקה לא יגיע לכל אחד מקום זריעת ג' קבים ימכר ויחלוקו בדמיהם. ואלו התנאים בארץ ישראל אבל בבבל כדי עבודת יום. ואם היתה שדה חרישה צריך שיהיה בו כדי חרישת יום. וצריכין אנחנו לבאר עתה אורך המדה של שדות ופרדיסים גינות ונאמר כי חלוקת השדה תהיה על שני אופנים או חלק פשוט או חלק כפול. צריכין אנו לידיעת שלשה ענינים בחלק הפשוט וכמו כן לידיעת שלשה ענינים בחלק הכפול ולענין שלשה הפרטים בחלק פשוט הנה צריך שיגיע לאחר החלוקה לכל אחד כדי זריעת ט' קבים מן השדה וצריך שנזכיר מדת זה אם היה השדה מרובע או עגול או משולש ונאמר אם היה השדה מרובע אז המדה אשר צריך שיגיע לכל אחד הוא כדי זריעת ט' קבים ויהיה מדתו לכל צד מן הארבעה הצדדים אחת וששים אמה ושליש ותשיעית כפול בדומה לו ויהיה בתשבורת ג' אלפים ושבע מאות ושבעים וחמש אמות. באור זה ששים ואחד כפול בעשר הם שש מאות ועשרה, כפול בעשרים הם אלף ומאתים ועשרים, בארבעים אלפים וארבע מאות וארבעים, בששים שלשת אלפים ושש מאות וששים, וששים ואחד על ששים ואחד הם שלשת אלפים ושבע מאות ועשרים ואחד, ושליש מששים ואחד הוא עשרים ושליש [ונוסף] ע"ז תשיעית מששים ואחד עולה עשרים וששה ושני שלישים כפלם לפי שהם כפולין בדומה להם יעלה המספר לחמשים ושלשה ושליש וכשתחברם עם שלשה אלפים ושבע מאות ועשרים ואחד עולה מספרם שלשה אלפים ושבע מאות ושבעים וארבעה ושליש וצריך עוד שני שלישים מן התשבורת ויעלו לשלשה אלפים ושבע מאות ושבעים וחמשה בשוה. זה המאמר במרובע ואם היה עגול ותהיה הכל חלק מן השני חלקים מדת אלו התשעה קבים אז צריך להוסיף שליש עליו ויוסיפו על זה המספר שלישיתו ויהיה בתשבורת אשר הוא שלשה אלפים ושבע מאות ושבעים וחמשה, חמשה אלפים וכשתרצה לעמוד על מדתם בהעגול צריך אתה לכפול שבעים ושני שלישים וחלק מעשרים בעצמם ותמצא אמתת חשבונך ובאור זה שבעה על שבעה ארבעים ותשעה, שבע כפול בשבעים ארבע מאות ותשעים, שבעים בשבעים ד' אלפים ותשע מאות. נשארו שני שלישים וחלק מעשרים שני שלישים כפולים בשבעים ארבעים וששה ושני שלישים. חלק מעשרים כפול בשבעים הוא ג' וחצי סך הכל חמשים וששית כפלם לפי שהם כפולים בעצמם יעלה בידנו מאה ושליש. הוצא שליש לתשבורת נשארו מאה וכשתצרפם אל המספר שלמעלה יעלו חמשה אלפים מסכים עם החשבון. כן המאמר בעגול. ואם היה משולש יהיה מדת אלו הקבים בו כפל ממה שהוא מרובע וזה לפי שהמשולש אם היה שוה בצלעותיו ונרצה לעשותו מרובע יהיו אלו שלשה אלפים ושבע מאות ושבעים וחמשה שהם פשוטים במרובע כפולים במשולש ויהיו שבעה אלפים וחמש מאות ותהיה מדתם מכל שלשה הצדדים כמו אלו היה מרובע פ"ו וחצי וחמישית כפול בעצמם ותחסר זה המספר כפול בעצמו באור זה שמונים ושש כפולים בעשרה הם שמונה מאות וששים. בעשרים הם אלף ושבע מאות ועשרים, בארבעים הם שלשה אלפים וארבע מאות וארבעים, בשמונים הם ששה אלפים ושמונה מאות ושמונים וששה כפול בשמונים וששה חמש מאות וששה עשר, ביחד הם שבעה אלפים ושלש מאות ותשעים וששה, וחצי של שמונים וששה הוא ארבעים ושלשה, ועשירית של שמונים וששה הוא שמונה וחצי ועשירית ביחד חמשים ואחד וחצי ועשירית כפלם יהיו מאה ושלשה וחמשית ותוציא ד' חומשין מן התשבורת יהיו מאה וארבעה בצרוף אל אלו השבעה אלפים וג' מאות ותשעים וששה סך הכל שבעה אלפים וחמש מאות בשוה לא יותר ולא פחות זה בירור החלוקה במרובע ובעגול ובמשולש. ונשלם באור של ג' הענינים בחלק פשוט. וג' הענינים בחלק כפול הם כמו זה לפי שזה המספר של תשעת קבים אם היה בכור צריך שיתנו לו כדי זריעת י"ח קבים ויהיה ברבוע כפל ממה שזכרנו ובעגול כפל ובמשולש כפל. ולענין הכפל במרובע הנה יחזיק התשבורת במרובע שבעה אלפים וחמש מאות אמות ויהיה שרש המספר שמונים ושש וחצי וחמישית מרובע בעצמו כמו שזכרנו ובארנו במשולש הפשוט אשר הוא כפל המרובע בשוה לו יותר ולא פחות כן הוא במרובע ואם היה עגול מוסיפין שליש ויהיו השבעה אלפים וחמש מאות עשרה אלפים והוא ריבוא ותהיה מדת היקפו מן הקצה אל הקצה מאה על מאה ומאה כפול על מאה עשרה אלפים כמו שזכרנו. ואם היה משולש מוסיפין החצי האחד על השני וצריך להכפיל אתם ויהיה בתשבורת ט"ו אלפים בשוה ותהיה מדת כל צד מן השלשה צדדים מאה ועשרים ושלשה ושני חלקים משבעה כפול בדומה לו בשוה ובאור זה מאה ועשרים ושלשה כפול במאה הם י"ב אלפים ושלש מאות כפול בעשרים שני אלפים ומאתים וששים בצרוף עם מספר הראשון והיה סך הכל י"ד אלפים וחמש מאות וששים ועוד מאה ועשרים ושלשה כפול בשלשה יעלו שלש מאות וששים ותשעה. נוסף ג"כ אל המספר שלמעלה יהיה סך הכל י"ד אלפים ושבע מאות ועשרים ותשעה ושתי שביעיות ממאה ועשרים ושלשה שלשים וחמשה וכשתכפלם לפי שהם כפולים בעצמם יהיו שבעים נוסף אל המספר שלמעלה יהיה סך הכל ט"ו אלפים פחות מאחד וכשתוציא האחד מן התשבורת נשלם המספר של חמשה עשר אלף כמו שזכרנו. וזה באור המשולש נתבררה החלוקה הזאת ג"כ במרובע ובמשולש ובעגול. נשלם המאמר בחלוקת השדות.
המאמר בגינות. כבר בארנו כי גדרם אשר צריך שיגיע בהן לכל אחד כדי זריעת חצי קב. באור שלשה מינים שונים הראשון המרובע ושעורו בתשבורת מאתים ועשר אמות ושליש ויהיה שרשו במרובע ארבעה עשר וחצי כפול בעצמו באור זה ארבעה עשר כפול בעשרה מאה וארבעים ארבעה עשר כפול בארבעה חמשים וששה ביחד מאה ותשעים וששה וחצי של ארבעה עשר שבעה כפלם לפי שהם כפולים בעצמם הם ארבעה עשר נוסף אל המספר שלמעלה סך הכל מאתים ועשרה בשוה והוציא השליש מן התשבורת וזה תנאי המרובע. ותנאי העגול שיהיה שעור החצי הקב הזה הנזכר אשר הוא בתשבורת המרובע מאתים ועשרה ושליש מוסיפין עליו שלישיתו כמו שזכרנו ויהיה התשבורת בהעגול מאתים ושמונים ותשעה ושני שלישים ושני חלקים מתשעה ויהיה שרשו שבעה עשר פחות חלק אחד מעשרים כפול בעצמו. באור זה שבעה עשר כפול בעשרה מאה ושבעים שבעה עשר כפול בשבעה מאה ותשעה עשר סך הכל מאתים ושמונים ותשעה יוצאים לחשבון של חלק א' מעשרים שבע תשיעיות ויהיה הסכום אחד חמש שביעיות. הנשאר מאתים ושמונים ושבעה בשוה וזה תנאי העגול ומדת המשולש שיהיה שעור החצי הקב הזה הנזכר אשר הוא בתשבורת המרובע מאתים ועשרה ושליש ארבע מאות וששה עשר אמות ושני שלישים והוא כדי זריעת קב במרובע וזה כי אנו חולקים אותו לשני חלקים ונותנים החלק האחד על חברו ויהיה שרשו עשרים אמה ורביעית ושתות כפול בעצמו באור זה עשרים בעשרים ארבע מאות רביעית מעשרים חמשה שתות מעשרים שלשה ושליש ביחד שמונה ושליש כפלם עולים לששה עשר ושני שלישים בשוה סך הכל ארבע מאות וששה עשר ושני שליש אמה בחשבון מדוקדק. אלו התנאים הנפרדים.
ומדת חצי הקב בחלק הכפול ר"ל במה שנותנים להבכור צריך לכפול חלקו כמו שזכרנו ויהיה במקום חצי קב במרובע מקום של קב וזה ארבע מאות וששה עשר ושני שליש בתשבורת והשרש עשרים אמה ורביעית ושתות כפול בעצמו. ובאורו כמו שבארנו. וזה משפט המרובע. ואם היה עגול מוסיפין עליו שליש כמו שצריך בכל עגול. וכשאנו מוסיפין על ארבע מאות וששה עשר ושני שלישים מאה ושלשים וחמשה וחצי ותשיעית יהיה סך הכל חמש מאות וחמשים ושנים ושליש ויהיה שרש העגול עשרים ושלשה אמות וחצי כפול בעצמו באור זה עשרים ושלשה בעשרה מאתים ושלשים בעשרים ארבע מאות וששים שלשה בעשרים ושלשה ששים ותשעה סך הכל חמש מאות ועשרים ותשעה והחצי מעשרים ושלשה אחד עשר וחצי כפלם לפי שהם כפולים בעצמם יעלה המספר של עשרים ושלשה הוסף עליהם חמש מאות ועשרים ותשעה עולה חמש מאות וחמשים ושנים ותוציא מן התשבורת שליש אמה לפי שחצי כפול בחצי רביעית נשאר חצי משישית. וזה באורו להעגול. ואם היה משולש שוה בצלעותיו אנו צריכין לכפול המקום של הקב ויהיה מקום של שני קבין וצריך לכפול מדתו בריבוע וזה כי רבועו בתשבורת ארבע מאות וששה עשר ושתי שלישיות ולאחר שנכפל הוא שמונה מאות ושלשים ושלשה ושליש ויהיה שרשו אז לאחר שנקטע עשרים ותשעה פחות עשירית כפול בעצמו באור זה עשרים ותשעה בעשרה מאתים ותשעים עשרים ותשעה בעשרים חמש מאות ושמונים ועוד עשרים ותשעה בתשעה מאתים וששים ואחד סך הכל שמונה מאות וארבעים ואחד ונשארו תשעה התשעה ועשרים ובשמנה אמות ושתי שביעיות האמה הנשאר שמנה מאות ושלשה ושלישים ושליש השתי שביעיות.. הוסיף עליהן בתשבורת יהיו תתל"ג. וזה באור שלשה השערים בחלק הבכור.
<h2>דף יב.</h2>
המאמר בכרמים ופרדסים. הנה התנאי בהם כי אין בהם דין חלוקה אלא אם יהיה חלק כל אחד ג' קבים ובהם ג"כ צריך לבאר שלשה ענינים בחלק פשוט ושלשה ענינם בחלק כפול. ובבאור שלשה הענינים בחלק פשוט הענין הראשון אם היה מרובע יהיה המספר בתשבורת אלף ומאתים וחמשים אמה השרש בזה להמרובע ל"ה וחצי כפול בעצמו ובאור זה אם תכפול ל"ה בל' יעלה בידך אלף וחמשים ועוד ל"ה כפול בחמשה מאה ושבעים וחמשה החצי כפול בשלשים וחמשה י"ב וחצי כפלם לפי שאתה צריך להכפיל אותם בעצמם יעלו עשרים וחמשה נוסף עליהם קע"ה אתה מוצא מאתים ובצרוף אל האלף וחמשים יהיה סך הכל אלף ומאתים וחמשים בשוה בחשבון מדוקדק. ואם היה עגול תוסיף עליו שליש בתשבורת ואם התשבורת של המרובע אלף ומאתים וחמשים תהיה שלישיתו ארבע מאות וששה עשר ושני שליש אמה וכשתצרפם יהיה סך הכל אלף ותרס"ו בשוה בלי חסרון וזה באורו בעגול. ואם היה משולש כבר בארנו כי צריך שתראה כמה רבועו ותכפול התשבורת בהמשולש ובאור זה במרובע הפשוט אלף ר"נ וצריך שיהיה לאחר הכפלתו אלפים ות"ק וכשתבקש השורש יהיה שרשו חמשים על חמשים וזה אלפים ות"ק כי חמשה על חמשה עשרים וחמשה וחמשים על חמשים אלפים ות"ק. נשלם באור המינים בפשוט. ובכפול ר"ל בחלק בכור יהיה השרש במרובע כמו השרש במשולש ויהיה במקום ג' קבים ששה קבים וזה כמו שבארנו חמשים על חמשים בשרש ויהיה בתשבורת אלפים ות"ק והבאור כמו שבארנו בזה השער הקדום. ואם היה עגול צריך שתוסיף עליו שליש שיתנו לו שעור ח' קבים ונאמר כי המקום של ח' קבים יהיה בתשבורת שלשה אלפים של"ג ושליש והנה השורש להעיגול לאחר שתקטע הזויות מכל צד נ"ח כפול בעצמו וכשנרצה לברר זה נכפול נ"ח בי' עולה תק"פ וכשנכפול נ"ח בכ' יעלה אלף וק"ס נ"ח במ' אלפים ש"כ ועוד נ"ח בי' תק"פ נוסף להמספר שלמעלה נמצא אלפים ותת"ק בשוה ועוד נ"ח כפול בח' יהיה תס"ד כשתטול מהם חלק רביעי של נ"ח והוא י"ד וחצי ותכפול אותם לפי שהם כפולים בעצמם עולה כ"ט כשתחסר אותם מן המספר שלמעלה נשאר תל"ה ועוד אחד ושני שלישים יוצאים לחשבון התשבורת נשאר תל"ג ושליש וכשתצרפם להמספרים הראשונים יהיה סך הכל שלשה אלפים של"ג ושליש כמו שזכרנו ובארנו. ואם היה משולש שוה בצלעותיו צריך שנכפול אותו כמה הוא במרובע כפי החשבונות אשר נתברר לנו ויהיו האלפים וחמש מאות לאחר הכפלתם חמשה אלפים ויהיה השרש שלהם אז במדת הקו בשוה שבעים אמה ושני שלישים וחלק מעשרים כפול בעצמו. ויהיה בהכפלתו י"ב קבים וזה באור החלק הראשון אשר הוא חלק השדות והדומה להם.
והחלק השני בענין הבתים ונאמר כי חלוקת הבתים על שני פנים. אם נפלה בית אחד בירושה לפני שנים או שלשה ואומר האחד למכור והשני אומר לחלוק אם לאחר חלוקת הבית יגיע לכל אחד ארבע אמות על ארבע הדין שחולקין ולא ימכר ואם היה חצר לפני בית אז צריך לראות אם היה בו לאחר החלוקה לכל אחד ח' אמות באורך על ד' אמות ברוחב שעור שיכולין לעשות ממנו סטיו ד' על ד' ופרוזדור ד' על ד' אז הדין לחלוק והאופן השני אם היו הרבה בתים במדור החצר עצמו אין חולקים אותו אא"כ היו בו ח' אמות אורך על ד' אמות לכל אחד וכל אמה בזה החלוקה ששה טפחים באמה ושעור כל טפח או ארבע ברוחב אגודל או שש ברוחב הזרת או ה' ושליש ברוחב האצבע ואלו הג' שעורים שווים. והמין השלישי חלוקת שאר הנחלות חוץ מן הדירות והבתים כמו המרחצאות והבתים והבורגנין והדומה להם והשעור שנתנו לחלוקה הזאת שיהא יכולין לאחר החלוקה להשתמש בכל חלק לאותו תשמיש המיוחד לו וכמו כן אם נפלה בירושה יריעות או בגדים וכיוצא בזה אם לאחר החלוקה יקרא שמו עליו סודר של ימות הקיץ או כסות הקיץ חולקין ואם לא אין חולקים ואם היו כל אלה החלקים על הדרך שזכרנו הדין שחולקים וזה באור חלק הראשון. וחלק השני במה שאין כופין לחלוק והוא שאם היה כל אחד מאלה הדברים שאנו דנים עליהם לענין החלוקה פחות מהשעורים הנזכרים שנתנו להם ולא יהיה בכל חלק כזה (השעור) אז אין כופין על החלוקה. וכמו כן בשאר חפצים בכלי ברזל ונחושת וזולתם ואם אומרים מקצתם לא נחלק כל אחד מהם אין חולקין ואם אינן רוצין לחלוק אז על כרחך יהיה אחד משלשה הדברים אם רוצה אחד מבעלי החלוקה ליטול חלק הראשון ויחשוב לשותפו חלק הנשאר ביניהם יכול לעשות זה או אחד מבעלי החלוקה יכול לומר לחברו או מכור לי או קח ממני אז צריך למכור לו או ליקח ממנו ואע"פ שהאחר אומר נחלוק. והאופן השלישי אם כל אחד משניהם אומר אני אקחהו אם אומרים כך אין מוכרים לא לזה ולא לזה אלא מוכרים וחולקים הדמים ביניהן ובזה נשלם באור אופן השני בשברים שחולקים אם שניהם רוצים. והחלק השלישי בדברים אשר אין בהם דין חלוקה אפילו שניהם רוצים וזה בכתבי הקודש והם ארבעה ועשרים ספרים והדומה לזה אפילו רוצים לחלוק אין הרשות בידם וזה הדין אם היו בכרך אחד אבל אם היו בכרכים הרבה ורוצים שיטול כל אחד מהם כרך אחד הרשות בידם ואם היו בשני כריכות או בשלשה ואחד משניהם רוצה לחלוק והשני אינו רוצה אז צריך למוכרם כמו שהם אע"פ שהם שני חלקים או שלשה לפי שאין הדין לחלוק אלא ברצון שניהם ובזה נשלם הבאור בחלוקת הירושות והוא תכלית וסוף המאמר בירושות.
<h2>דף קח.</h2>
ואם לא היה להמת אחד מאלו הקרובים הנזכרים צריך שנחקור לפי שאי אפשר שלא יהיה לו יורש מישראל מן אחי אבי האב ובניהם ובני בניהם או קרוב בדור למעלה מזה או בדור למטה מזה. והקרובים הבאים לירש בשותפות בכללן הם חמשה עשר. שבעה מהם יורשים ושמונה מהם אינם יורשים. השבעה היורשים הם. האיש יורש עם אחי אביו בממון אחי אביו ואחות אביו ובממון אבי אביו ואם אביו ואחי אבי אביו ואחות אבי אביו. והאשה יורשת עם אחי אביה בממון אחי אביה ואחות אביה ובממון אבי אביה ואם אביה ואחי אבי אביה ואחות אבי אביה. בני האח יורשים עם בני האח בנות האח עם בנות האח יורשות בני האחות עם בני אחות יורשים בנות האחות עם בנות האחות יורשות [בני האח עם בנות האח]. והשמונה שאינם יורשים האשה עם אחיה לא תירש בממון אביה ולא בממון אמה ולא בממון אבי אביה ואם אביה ולא בממון אחי אביה ואחות אביה ולא בממון אחי אמה ואחות אמה. האיש עם אחי אמו אינו יורש האשה עם אחי אמה אינה יורשת בנות האחות עם בני האח אינן יורשות בן האחות עם בנות האח אינו יורש בן אחות האב לא יירש עם בנות אחי האב האשה אינה יורשת עם בת אחיה האשה אינה יורשת עם בן אחיה ובזה נשלם מספר החמשה עשרה קרובים הבאים לירש. ואמר [ב"ב ק"ח ע"א] הקרובים הם על ארבעה אופנים יש מהם נוחלין ומנחילין ויש שנוחלין ואינם מנחילין ויש שמנחילין ואינם נוחלין ויש שאינם נוחלין ולא מנחילין. והנוחלין ומנחילין האב לבנו והבן לאביו והאחים מן האב זה לזה ואבי האב לבני בניו ובני הבנים לאבי אביהם ואחי האב לבני אחיו ובני האח לאחי אביהם ואחי אבי האב לבני בן אחיו ובני בן האח לאחי אבי אביהם. אלו החמשה עשרה קרובים נוחלין ומנחילין. והנוחלין ואינם מנחילין שמונה. האיש את אמו והאיש את אשתו בני האחות את אחות אמם ובני בן האחות את אחי אם אביהם ובני בת האחות את אחי אם אמם ובני הבת לאם אמם ובני הבת לאבי אמם. אלו השמונה נוחלין ולא מנחילין. והמנחילין ואינן נוחלין תשעה אם תהפוך את הסדר האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם את בני אחותו ואחות האם את בני אחותה ואחי אם האם לבני בת אחותו [ואחי אם האם לבני בן אחותו] ואבי הבנות לבני בנותיו ואם הבנות לבני בנותיה. אלו התשעה מנחילין ולא נוחלין ואשר לא נוחלין ולא מנחילין י"ג. האחים מן האם ואחי האב מן האם ואחות האב מן האם ואחי האם מן האם ואחות האם מן האם ואחי אבי האב מן האם ואחות אבי האב מן האם ואחי אם האב מן האם ואחות אם האב מן האם. ואלה השלשה עשר קרובים לא נוחלין ולא מנחילין. והיורשים המעבירים את הנחלה שנים. הבן ירושתו מאמו והאיש מאשתו. וכמו כן הבת אם מת הבן בחיי אמו או האיש בחיי אשתו חזרה הירושה לבית אביה ואם קדמה מיתתה למותו אפילו שעה אחת הירושה עוברת מבית אביה לבניו או לאחיו או לאחי אביו או למשפחת אבי האב ובניהם. ואם מתו בזמן אחד ואינו ידוע מי מת קודם כמו אם טבעו בים או נפלה עליהם חורבה או דליקה וכיוצא בזה הנה נולד בזה דבר ולא נודע מי מהם מת קודם והדין שיחלוקו הירושה ונותנין מחצה לבית האשה אשר הם יורשיה והחצי השני ליורשי האיש והבן. ואנדרוגינוס ידו על התחתונה ואם היו לו אחים ואחיות והנכסים מרובים דינו כדין הבת ונותנין לו מזונות ואינו יורש ואם היו הנכסים מעוטים ואין בהם כדי מזונות הבנות דינו כדין הבן ואין נותנין לו מזונות. ואמרו בעלי המבחן צריך לראות מאיזה מקום השתן יוצא אם מן הזכרות נידון אותו כזכר ואם מוציא השתן מן הנקבות נידון אותו כנקבה. אבל אין אנו סומכין על זה ואין זה ראיה. והיורשים ג"כ יחלקו לשני מינים האחד מהם יורש שיורש מורישו ויורש ג"כ זכות מורישו, והשני שיורש מורישו ואינו יורש זכות מורישו, והיורש אשר יורש את מורישו ויורש ג"כ זכות מורישו הוא האב את הבנים והבנים את האב והאחים ואחי האב של מת ושאר הקרובים אשר אינם בכלל אלה החמשה שנזכיר. והיורשים שיורשים מורישיהם ואינן יורשים זכות מורישיהם הם שלשה ובזה שלשה חלקים. החלק הראשון במי שאינו יורש זכות מורישו ואין אחרים יורשים מורישו במקומו. והשני האחרים אינם יורשים מורישו במקומו אבל הוא יורש מקום מורישו והשלישי איננו יורש זכות מורישו אבל הוא יורש זכות האחרים בחלק הראשון שני מינים ובהשני מין אחד ובהשלישי שני מינים בכללן חמשה. והשני המינים של חלק הראשון במי שאינו יורש מקום מורישו ואין אחרין יורשים מורישו במקומו האחד מהם האיש את אשתו ובאור זה שהוא אינו יורש מקום מורישו לפי שאם מת אבי אשתו בחייה ומתה אחרי אביה יורש הבעל כל מה שהיה לאביה אבל אם מתה האשה בחיי אביה ואח"כ מת אביה אחריה הבעל אינו יורש חמיו במקום אשתו וכמו כן אין אחרים יורשים מורישו במקומו ובאור זה אם מתה האשה קודם לו ויורשה והיו לו בנים מאשה אחרת אם מת הוא אח"כ הירושה עוברת אליהם אבל אם מת הוא קודם ואח"כ מתה האשה אין יורשים הבנים שהיו לו מאשה אחרת זכות אביהם. והמין השני הבנות שיש להן אחין אינן יורשות זכות מורישיהן ואין אחרים יורשים ג"כ מורישיהן במקומן ובאור זה אם מת האב והיו הנכסים מרובים הבנות נוטלות העשור וכמו כן אם מת אבי אביהן בחיי אביהן נוטלות העשור מן הנכסים של שניהם יחד. אבל אם מת האב קודם אביו ומת אחריו אבי האב הבנים עומדים במקום האב ויורשים אבל הבנות אינן נוטלות העשור מן נכסי אבי אביהן אלא מן נכסי האב בלבד וכמו כן אם היה אביהן בכור ומת בחיי אביו והיו לו אחים נוטלים בניו פי שנים כמו שבארנו ולאחר שנטלו פי שנים חולקים אותו לשני חלקים החלק האחד נותנים ממנו העשור להבנות והחלק השני אשר הוא חלק הבכורה חולקים הבנים ביניהם ואין להבנות בו העשור לכן אמרנו כי אינן יורשות במקום מורישיהן רצוני לומר העשור בלבד וכמו כן אינו מורישין ג"כ העשור לאחד [במקומן] מפני שאם יש להן בעל או בת אין להם עשור כמו שבארנו ואם אין להם האחים הם היורשים. זה באור המאמר המתהפך לשני צדדים. ומין חלק השני והוא מי שיורש זכות מורישו אבל אין אחרים יורשים מורישו במקומו הוא הבן אשר יורש אמו וזכותה אבל אינו מוריש נכסיה לאחר במקומו ובאור זה איש שיש לו אחים מן האב אבל לא מן האם ומתה אמו בחייו נכסיה שלו. ואם מת הוא עוברת הירושה לאחד מן האחים מאביו ומאשה אחרת אבל אם מת הוא בחיי אמו ואח"כ מתה היא אין יכולים אחיו מן האב לומר נירש מקום אחינו אבל הוא אם יורש במקום אמו הוא יורש כל זכויותיה הראוין לה והשני מינים מחלק השלישי במה אשר אחרים יורשים מורישיהן במקומן אבל הם אינם יורשים מקום מורישיהם האחד הבכור הוא מוריש חלק הבכורה לבניו אם מת הוא הבנים עומדים במקומו ונוטלים חלק הבכורה כמו שבארנו בספר אבל אם הוא בא לירש חלק הבכורה במקום מורישו ר"ל אביו אז אינו יורש. ובאור זה אם מת האב בחיי אבי האב והיה לו בן בכור אם מת אבי האב בני בנו עומדים במקום אביהם לענין הירושה אבל הבכור אינו עומד במקום אביו ליטל פי שנים מממון אבי אביו ואינו נוטל מממון אבי אביו אלא חלק אחד. וזה הדין אם לא היה אביו ג"כ בכור אבל אם היה אביו ג"כ בכור נוטל ג"כ מממון אבי אביו פי שנים כמו שנוטל מממון אביו. והמין השני מי שמוריש ירושתו לאחרים במקומו ואינו יורש זכות מורישו הוא האח שמייבם אשת אחיו המת שלא הניח בנים ובארנו בתחילת הספר כי מי שהוא בענין הזה הוא נוטל כל נחלת אחיו המת שלא הניח בנים אבל אם נפלה לאח"ז ירושה לאחיו אין הדין שיטלנה בלא אחיו אלא חולקין הכל בשוה ובאור זה אם היה לראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי ומת חנוך בלא בנים והניח אשה ונשא אותה פלוא הדין שנוטל כל מה שהוא לחנוך מבלי שיהיה לחצרון וכרמי חלק לפי שהוא במקום חנוך ואם מת ראובן אין יכול פלוא לומר חלקו הכל לארבעה חלקים ותנו לי חלק חנוך אחי חוץ מחלקי אלא חולקים לשלשה חלקים בשוה. אבל לענין שיוריש לאחרים הדין שמוריש לפי שאם היה מת לאחר שייבם את יבמתו קודם שמת אביו אז הדין כי תנתן הירושה לבנו וזה באור שני המינים מן החלק השלישי ובזה נשלם מה שהוצרכנו לבאר בזה השער.
<h2>דף קח:</h2>
החלק השני בירושת האב מן הבנים וצריך שיתבררו בזה השער ג' דברים. הדבר הראשון העברת הנחלה מן הבנים לאב. והנה זה לא יהיה אלא אם לא ישאר להם שום זרע לא להבן ולא להבת לא זכר ולא נקבה כי אם נשאר להם בן הבן או בת הבת או זרע אחר לא ירש האב כלום ואם אין שום זרע מן הבנים [ב"ב ק"ח ע"ב] אז האב יורש ואע"פ שיש שם אחים היורשים זה את זה בכל זאת האב יורש. והדבר השני הוא כי פעמים נדחה האב מירושת בנו ותהיה להאחים ואנחנו נבאר מה זה שדוחה אותה ונאמר כי זה יהיה בזמן שמת אחד מן הבנים ולא הניח ילדים [יבמות מ' ע"א] ויבם אחד מן האחים אשת אחיו המת הוא עומד תחתיו ונדחה הירושה מן האב ואינו יורש כלום ויהיה הכל להאח אשר נשא אשת אחיו המת. והדבר השלישי הוא בירושת אבי האב עם האחים או בלא האחים. וזה יהיה אם מת אחד והניח אחים ואבי אביו בחיים הירושה להאחים ואין הדין שיקום במקום האב ויאמר כמו שהאב קודם להאחים כמו כן אבי האב קודם להם אין הדין כן [ב"ב קט"ז ע"ב] והירושה להאחים ואין אבי האב יורש עמהם כלום וכמו שהבן קודם להבנות בירושתו מן האב כמו כן הוא קודם להן בירושתו מן האם [שם קט"ו ע"א] וכמו כן כל זרעו קודם להן ואינן יורשות עמהם כלום. ובזה נשלם המאמר מן החלק הכולל ירושת האב אשר הוא חלק שני.
<h2>דף קיא:</h2>
החלק השני בירושת הזכרים בינם לבין עצמם. הבנים צריכים לחלוק הממון ביניהם בשוה כל זמן שאין ביניהם בכור כי הבכור נוטל פי שנים. ואלו דיני הבכור אם היה בכור לאביו אע"פ שהיו לאמו כמה ילדים מן אנשים רבים אין משגיחין על זה. וכמו כן אם היתה אשת אביו מעוברת קודם לו והפילה אין זה מפסידו אלא הוא הבכור. ואם נולדו שני זכרים בזמן אחד הנאמנות לחיה להכיר איזה מהן הבכור והבכור הוא מי שיצא פדחתו לאויר העולם קודם אחיו ואם היה כך הוא הבכור. [בכורות מ"ו ע"ב] ואם עבר זה הזמן לא נאמין עוד להחיה וחזרה הנאמנות להאם ואם הוכרו באותו הזמן ולאחר כך נתערבו איזה תחבולה יש להם לגבות חלק הבכורה כי אם יבוא כל אחד בפני עצמו ויתבע האחים ידחו אותו ויאמרו הבא ראיה כי אתה הבכור וטול לפיכך הדרך בזה [ב"ב קכ"ז ע"א] שאחד מהם יתן הרשאה לחברו לגבות חלק בכורתו וכשיתבע מאחיו הבא בהרשאה יאמר להם אי אפשר שלא יהיה הבכור או אני או אחי אם אני הבכור תנו לי חלק בכורתי ואם אחי הבכור כבר נתן לי הרשאה וכשיעשה כך אי אפשר להם לדחותו ולאחר שקבל חלק הבכורה חולקין ביניהם הוא ואחיו. ולבכורה ג"כ דברים שדוחין את משפט הבכורה והם חמשה ארבעה מהם דוחין אותה מכל וכל והדבר החמישי דוחה אותה במקצת. ונבאר אלו הארבעה דברים שדוחין אותה מכל וכל ונאמר הענין הראשון הוא אם היתה לידת הבנים לאחר מיתת אביהם ואם היה כך אין יתרון להבכור מאומה על אחיו [ב"ב קמ"ב ע"א] ובאור זה אם מת אחד והניח שלוש נשים מעוברות וילדה הראשונה בחודש ניסן והשניה בחודש אייר והשלישית בחודש סיון או כל אחת מהן קדמה לחברתה ביום אחד אם היה כן אין יתרון להבכור על אחיו זה התנאי הראשון שדוחה את משפט הבכורה. והשני אם תהיה הירושה מן האם [ב"ב קי"א ע"ב] אין להבכור בה יתרון ואם מתה האשה והניחה בנים ואחד בהם בכור אינו נוטל פי שנים. והשלישי אם היתה הירושה מן אבי האב או משאר מורישי האב [בכורות נ"ב ע"א] ג"כ אין הבכור נוטל פי שנים. ובאור זה אם מת האב בחיי אביו ומת אביו אחריו ונפלה הירושה לבני בניו וביניהם בכור חולקין בשוה. וכמו כן אם מתו אחי אבי האב או אחות אבי האב או אחי אם האב או אחות אם האב או שאר הקרובים אשר האב היה ראוי ליורשם ומתו לאחר מיתת האב. הבנים יורשים אותם בשוה אין בכל זה יתרון להבכור. והרביעי אם כבר מחל להם ונטל חלק אחד באיזה דבר מממון אביו ואם עשה כך ולא תבע [ב"ב קכ"ו ע"א] ולא אמר אני מוותר לכם רק בדבר הזה כבר דחה מעצמו משפט הבכורה מכל הממון ואין לו יתרון בו כלל זה באור הארבע דחיות. ואם מת אחד מן האחין לאחר מיתת האב קודם החלוקה [ב"ב קמ"ב ע"א] ובאו הבכור והנשארים מן האחים לחלוק את הממון צריכין להוציא חלק אחיהם המת ויחלוקו הנשאר ויתנו להבכור שני חלקים ולאחר כך יחזרו ויחלוקו חלק אחיהם המת ביניהם בשוה ובזה אין יתרון להבכור. ובאור זה אם מת האב והניח שלשה ילדים ולאחר מותו מת אחד מהם כשחולקין הירושה ביניהם, לא יטול הבכור ממנה שני שלישים והאחר שליש אלא צריכין לחלוק הנכסים לארבעה חלקים ונוטל הבכור שני חלקים והוא החצי והשני נוטל חלק אחד והוא רביע, והרביע האחר אשר הוא חלק המת חולקין בינהם בשוה ויגיע להבכור חצי ושמינית ולהשני שליש וחלק א' מכ"ד [ויתמעט בזה מחלק הבכור] חלק מארבעה ועשרים ממה שהיה מגיע לו פחות מהחלוקה לפי החלוקה הראשונה כי הבכור אינו נוטל פי שנים אלא מן אביו לא מממון אחיו ואפילו לא חי הילד הזה אחר מיתת אביו אלא יום אחד ואפילו לא היה אלא בן יום אחד או נולד שעה אחת קודם מיתת אביו. אבל אם לא נולד קודם מיתת אביו ונולד אחר מותו ומת ג"כ אחר מותו אין זה מפסיד את הבכור ואינו ממעט ג"כ מן חלקו אלא חולקין המעות ביניהם ויטול פי שנים וכמו כן אפילו אם חי אותו האח השלישי הנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט מחלק אחיו הבכור כלום אלא נוטל חלקו הראוי לו לאחר מיתת אביו קודם לידת אחיו השלישי והמותר חולקים לשלשה חלקים. ובאור זה כי חולקין הממון לשלשה חלקים ונוטל הבכור שליש חלק בכורתו ושני שלישים הנשארים מן הממון יחלוקו לשלושה חלקים ונוטל הבכור שתי תשיעיות ואחיו השני ב' תשיעיות ואחיו השלישי ב' תשיעיות יגיע להבכור עתה חצי וחלק א' מי"ח ואלו חלקת הירושה על דרך החלוקה הראשונה לא היה מגיע להבכור אלא חצי והדין הוא שיטול חלק בכורתו השליש חוץ מחלקו לא פחות. ואם באנו לחלוק הירושה לפני הבנים ואחד מהם בכור אז אנו רואין אם אנו מוצאים אחד מן הד' דברים נדחה משפט הבכורה ואם לא נותנין לו ב' חלקים. שני החלקים האלה הן מן הקרקעות וממעות ומן החובות ומן הפירות וכל מה שלא נגמר קודם מיתת האב ונגמר אחר מותו ולא נאמר כי זה ראוי. נשלם באור פרק השני מדין ירושת הבנים אשר כולל ירושת הבנים בינן לבין עצמן.
<h2>דף קיג:</h2>
החלק השלישי ירושת האחים. הענינים אשר צריך לבאר בו ארבעה. הראשון ידיעת משפט הקדימה בהירושה. והנה צריכין האחין להיות קודמין להאחיות וכל מי שמקים שם האח וזרעו קודם לאחות [ב"ב קי"ג ע"ב] ובאור זה האח קודם לאחות ובן האח קודם לאחות ובנות האח קודמות להאחות וכן בן האח קודם לבן האחות ובת האח קודמת לבן האחות ואף על פי שהוא זכר והיא נקבה וכמו זה בשאר הזרע עד שלא ישאר אחד מן זרע האח אז האחות יותר קרובה. והשני בזמן שהירושה עוברת להאחות אם היא קיימת יורשת ואם מתה והניחה ילדים ילדיה יורשים במקומה וצריך שנדע כי בזה ג"כ הבנים קודמין להבנות לפי שאם היו לאחות בן ובת יורש בן האחות אחי אמו ולא תירש הבת עמו כלום. והשלישי ידיעת היתרון שיש לאחד מן האחים וזה לא יהיה אלא בזמן שנשא האח אשת אחיו המת אם לא הניח זרע. ובאור זה אם מת אחד מן האחים בלא בנים והניח אשה ונשא אותה אחד מן האחין כבר זכה בכל מה שהיה לאחיו המת בממון ובקרקעות מבלעדי אחיו ואחיו אין יורשים עמו כלום וזה הדין אם נשא אשת אחיו המת אבל אם לא אבה ליבמה אז חלקו כחלק אחד מהם. והרביעי אם מת אחד מן האחים והניח ילדים הדין שיירשו ילדיו חלקו עם אחי אביהם בין שיהיו זכרים או נקבות וכמו כן אם מתו כל האחים והניחו בנים הדין שיירשו הילדים [של כל אחד ואחד] חלק אביהם ויחלוקו ביניהם לכל בית חלק בין שיהיו מעטים או מרובים אין פוחתין להם ואין מוסיפין להם בין שיהיו זכרים או נקבות [ב"ב קט"ו ע"א] כי הבנות יורשות עם אחי אביהן בממון אחיו וכמו כן יורשות עם בני אחי אביהן. וזה באור החלק השלישי אשר הוא חלק ירושת האחים.
<h2>דף קטו.</h2>
החלק השלישי ירושת האחים. הענינים אשר צריך לבאר בו ארבעה. הראשון ידיעת משפט הקדימה בהירושה. והנה צריכין האחין להיות קודמין להאחיות וכל מי שמקים שם האח וזרעו קודם לאחות [ב"ב קי"ג ע"ב] ובאור זה האח קודם לאחות ובן האח קודם לאחות ובנות האח קודמות להאחות וכן בן האח קודם לבן האחות ובת האח קודמת לבן האחות ואף על פי שהוא זכר והיא נקבה וכמו זה בשאר הזרע עד שלא ישאר אחד מן זרע האח אז האחות יותר קרובה. והשני בזמן שהירושה עוברת להאחות אם היא קיימת יורשת ואם מתה והניחה ילדים ילדיה יורשים במקומה וצריך שנדע כי בזה ג"כ הבנים קודמין להבנות לפי שאם היו לאחות בן ובת יורש בן האחות אחי אמו ולא תירש הבת עמו כלום. והשלישי ידיעת היתרון שיש לאחד מן האחים וזה לא יהיה אלא בזמן שנשא האח אשת אחיו המת אם לא הניח זרע. ובאור זה אם מת אחד מן האחים בלא בנים והניח אשה ונשא אותה אחד מן האחין כבר זכה בכל מה שהיה לאחיו המת בממון ובקרקעות מבלעדי אחיו ואחיו אין יורשים עמו כלום וזה הדין אם נשא אשת אחיו המת אבל אם לא אבה ליבמה אז חלקו כחלק אחד מהם. והרביעי אם מת אחד מן האחים והניח ילדים הדין שיירשו ילדיו חלקו עם אחי אביהם בין שיהיו זכרים או נקבות וכמו כן אם מתו כל האחים והניחו בנים הדין שיירשו הילדים [של כל אחד ואחד] חלק אביהם ויחלוקו ביניהם לכל בית חלק בין שיהיו מעטים או מרובים אין פוחתין להם ואין מוסיפין להם בין שיהיו זכרים או נקבות [ב"ב קט"ו ע"א] כי הבנות יורשות עם אחי אביהן בממון אחיו וכמו כן יורשות עם בני אחי אביהן. וזה באור החלק השלישי אשר הוא חלק ירושת האחים.
החלק השני בירושת האב מן הבנים וצריך שיתבררו בזה השער ג' דברים. הדבר הראשון העברת הנחלה מן הבנים לאב. והנה זה לא יהיה אלא אם לא ישאר להם שום זרע לא להבן ולא להבת לא זכר ולא נקבה כי אם נשאר להם בן הבן או בת הבת או זרע אחר לא ירש האב כלום ואם אין שום זרע מן הבנים [ב"ב ק"ח ע"ב] אז האב יורש ואע"פ שיש שם אחים היורשים זה את זה בכל זאת האב יורש. והדבר השני הוא כי פעמים נדחה האב מירושת בנו ותהיה להאחים ואנחנו נבאר מה זה שדוחה אותה ונאמר כי זה יהיה בזמן שמת אחד מן הבנים ולא הניח ילדים [יבמות מ' ע"א] ויבם אחד מן האחים אשת אחיו המת הוא עומד תחתיו ונדחה הירושה מן האב ואינו יורש כלום ויהיה הכל להאח אשר נשא אשת אחיו המת. והדבר השלישי הוא בירושת אבי האב עם האחים או בלא האחים. וזה יהיה אם מת אחד והניח אחים ואבי אביו בחיים הירושה להאחים ואין הדין שיקום במקום האב ויאמר כמו שהאב קודם להאחים כמו כן אבי האב קודם להם אין הדין כן [ב"ב קט"ז ע"ב] והירושה להאחים ואין אבי האב יורש עמהם כלום וכמו שהבן קודם להבנות בירושתו מן האב כמו כן הוא קודם להן בירושתו מן האם [שם קט"ו ע"א] וכמו כן כל זרעו קודם להן ואינן יורשות עמהם כלום. ובזה נשלם המאמר מן החלק הכולל ירושת האב אשר הוא חלק שני.
<h2>דף קטו:</h2>
ואם לא היה להמת אחד מאלו הקרובים הנזכרים צריך שנחקור לפי שאי אפשר שלא יהיה לו יורש מישראל מן אחי אבי האב ובניהם ובני בניהם או קרוב בדור למעלה מזה או בדור למטה מזה. והקרובים הבאים לירש בשותפות בכללן הם חמשה עשר. שבעה מהם יורשים ושמונה מהם אינם יורשים. השבעה היורשים הם. האיש יורש עם אחי אביו בממון אחי אביו ואחות אביו ובממון אבי אביו ואם אביו ואחי אבי אביו ואחות אבי אביו. והאשה יורשת עם אחי אביה בממון אחי אביה ואחות אביה ובממון אבי אביה ואם אביה ואחי אבי אביה ואחות אבי אביה. בני האח יורשים עם בני האח בנות האח עם בנות האח יורשות בני האחות עם בני אחות יורשים בנות האחות עם בנות האחות יורשות [בני האח עם בנות האח]. והשמונה שאינם יורשים האשה עם אחיה לא תירש בממון אביה ולא בממון אמה ולא בממון אבי אביה ואם אביה ולא בממון אחי אביה ואחות אביה ולא בממון אחי אמה ואחות אמה. האיש עם אחי אמו אינו יורש האשה עם אחי אמה אינה יורשת בנות האחות עם בני האח אינן יורשות בן האחות עם בנות האח אינו יורש בן אחות האב לא יירש עם בנות אחי האב האשה אינה יורשת עם בת אחיה האשה אינה יורשת עם בן אחיה ובזה נשלם מספר החמשה עשרה קרובים הבאים לירש. ואמר [ב"ב ק"ח ע"א] הקרובים הם על ארבעה אופנים יש מהם נוחלין ומנחילין ויש שנוחלין ואינם מנחילין ויש שמנחילין ואינם נוחלין ויש שאינם נוחלין ולא מנחילין. והנוחלין ומנחילין האב לבנו והבן לאביו והאחים מן האב זה לזה ואבי האב לבני בניו ובני הבנים לאבי אביהם ואחי האב לבני אחיו ובני האח לאחי אביהם ואחי אבי האב לבני בן אחיו ובני בן האח לאחי אבי אביהם. אלו החמשה עשרה קרובים נוחלין ומנחילין. והנוחלין ואינם מנחילין שמונה. האיש את אמו והאיש את אשתו בני האחות את אחות אמם ובני בן האחות את אחי אם אביהם ובני בת האחות את אחי אם אמם ובני הבת לאם אמם ובני הבת לאבי אמם. אלו השמונה נוחלין ולא מנחילין. והמנחילין ואינן נוחלין תשעה אם תהפוך את הסדר האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם את בני אחותו ואחות האם את בני אחותה ואחי אם האם לבני בת אחותו [ואחי אם האם לבני בן אחותו] ואבי הבנות לבני בנותיו ואם הבנות לבני בנותיה. אלו התשעה מנחילין ולא נוחלין ואשר לא נוחלין ולא מנחילין י"ג. האחים מן האם ואחי האב מן האם ואחות האב מן האם ואחי האם מן האם ואחות האם מן האם ואחי אבי האב מן האם ואחות אבי האב מן האם ואחי אם האב מן האם ואחות אם האב מן האם. ואלה השלשה עשר קרובים לא נוחלין ולא מנחילין. והיורשים המעבירים את הנחלה שנים. הבן ירושתו מאמו והאיש מאשתו. וכמו כן הבת אם מת הבן בחיי אמו או האיש בחיי אשתו חזרה הירושה לבית אביה ואם קדמה מיתתה למותו אפילו שעה אחת הירושה עוברת מבית אביה לבניו או לאחיו או לאחי אביו או למשפחת אבי האב ובניהם. ואם מתו בזמן אחד ואינו ידוע מי מת קודם כמו אם טבעו בים או נפלה עליהם חורבה או דליקה וכיוצא בזה הנה נולד בזה דבר ולא נודע מי מהם מת קודם והדין שיחלוקו הירושה ונותנין מחצה לבית האשה אשר הם יורשיה והחצי השני ליורשי האיש והבן. ואנדרוגינוס ידו על התחתונה ואם היו לו אחים ואחיות והנכסים מרובים דינו כדין הבת ונותנין לו מזונות ואינו יורש ואם היו הנכסים מעוטים ואין בהם כדי מזונות הבנות דינו כדין הבן ואין נותנין לו מזונות. ואמרו בעלי המבחן צריך לראות מאיזה מקום השתן יוצא אם מן הזכרות נידון אותו כזכר ואם מוציא השתן מן הנקבות נידון אותו כנקבה. אבל אין אנו סומכין על זה ואין זה ראיה. והיורשים ג"כ יחלקו לשני מינים האחד מהם יורש שיורש מורישו ויורש ג"כ זכות מורישו, והשני שיורש מורישו ואינו יורש זכות מורישו, והיורש אשר יורש את מורישו ויורש ג"כ זכות מורישו הוא האב את הבנים והבנים את האב והאחים ואחי האב של מת ושאר הקרובים אשר אינם בכלל אלה החמשה שנזכיר. והיורשים שיורשים מורישיהם ואינן יורשים זכות מורישיהם הם שלשה ובזה שלשה חלקים. החלק הראשון במי שאינו יורש זכות מורישו ואין אחרים יורשים מורישו במקומו. והשני האחרים אינם יורשים מורישו במקומו אבל הוא יורש מקום מורישו והשלישי איננו יורש זכות מורישו אבל הוא יורש זכות האחרים בחלק הראשון שני מינים ובהשני מין אחד ובהשלישי שני מינים בכללן חמשה. והשני המינים של חלק הראשון במי שאינו יורש מקום מורישו ואין אחרין יורשים מורישו במקומו האחד מהם האיש את אשתו ובאור זה שהוא אינו יורש מקום מורישו לפי שאם מת אבי אשתו בחייה ומתה אחרי אביה יורש הבעל כל מה שהיה לאביה אבל אם מתה האשה בחיי אביה ואח"כ מת אביה אחריה הבעל אינו יורש חמיו במקום אשתו וכמו כן אין אחרים יורשים מורישו במקומו ובאור זה אם מתה האשה קודם לו ויורשה והיו לו בנים מאשה אחרת אם מת הוא אח"כ הירושה עוברת אליהם אבל אם מת הוא קודם ואח"כ מתה האשה אין יורשים הבנים שהיו לו מאשה אחרת זכות אביהם. והמין השני הבנות שיש להן אחין אינן יורשות זכות מורישיהן ואין אחרים יורשים ג"כ מורישיהן במקומן ובאור זה אם מת האב והיו הנכסים מרובים הבנות נוטלות העשור וכמו כן אם מת אבי אביהן בחיי אביהן נוטלות העשור מן הנכסים של שניהם יחד. אבל אם מת האב קודם אביו ומת אחריו אבי האב הבנים עומדים במקום האב ויורשים אבל הבנות אינן נוטלות העשור מן נכסי אבי אביהן אלא מן נכסי האב בלבד וכמו כן אם היה אביהן בכור ומת בחיי אביו והיו לו אחים נוטלים בניו פי שנים כמו שבארנו ולאחר שנטלו פי שנים חולקים אותו לשני חלקים החלק האחד נותנים ממנו העשור להבנות והחלק השני אשר הוא חלק הבכורה חולקים הבנים ביניהם ואין להבנות בו העשור לכן אמרנו כי אינן יורשות במקום מורישיהן רצוני לומר העשור בלבד וכמו כן אינו מורישין ג"כ העשור לאחד [במקומן] מפני שאם יש להן בעל או בת אין להם עשור כמו שבארנו ואם אין להם האחים הם היורשים. זה באור המאמר המתהפך לשני צדדים. ומין חלק השני והוא מי שיורש זכות מורישו אבל אין אחרים יורשים מורישו במקומו הוא הבן אשר יורש אמו וזכותה אבל אינו מוריש נכסיה לאחר במקומו ובאור זה איש שיש לו אחים מן האב אבל לא מן האם ומתה אמו בחייו נכסיה שלו. ואם מת הוא עוברת הירושה לאחד מן האחים מאביו ומאשה אחרת אבל אם מת הוא בחיי אמו ואח"כ מתה היא אין יכולים אחיו מן האב לומר נירש מקום אחינו אבל הוא אם יורש במקום אמו הוא יורש כל זכויותיה הראוין לה והשני מינים מחלק השלישי במה אשר אחרים יורשים מורישיהן במקומן אבל הם אינם יורשים מקום מורישיהם האחד הבכור הוא מוריש חלק הבכורה לבניו אם מת הוא הבנים עומדים במקומו ונוטלים חלק הבכורה כמו שבארנו בספר אבל אם הוא בא לירש חלק הבכורה במקום מורישו ר"ל אביו אז אינו יורש. ובאור זה אם מת האב בחיי אבי האב והיה לו בן בכור אם מת אבי האב בני בנו עומדים במקום אביהם לענין הירושה אבל הבכור אינו עומד במקום אביו ליטל פי שנים מממון אבי אביו ואינו נוטל מממון אבי אביו אלא חלק אחד. וזה הדין אם לא היה אביו ג"כ בכור אבל אם היה אביו ג"כ בכור נוטל ג"כ מממון אבי אביו פי שנים כמו שנוטל מממון אביו. והמין השני מי שמוריש ירושתו לאחרים במקומו ואינו יורש זכות מורישו הוא האח שמייבם אשת אחיו המת שלא הניח בנים ובארנו בתחילת הספר כי מי שהוא בענין הזה הוא נוטל כל נחלת אחיו המת שלא הניח בנים אבל אם נפלה לאח"ז ירושה לאחיו אין הדין שיטלנה בלא אחיו אלא חולקין הכל בשוה ובאור זה אם היה לראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי ומת חנוך בלא בנים והניח אשה ונשא אותה פלוא הדין שנוטל כל מה שהוא לחנוך מבלי שיהיה לחצרון וכרמי חלק לפי שהוא במקום חנוך ואם מת ראובן אין יכול פלוא לומר חלקו הכל לארבעה חלקים ותנו לי חלק חנוך אחי חוץ מחלקי אלא חולקים לשלשה חלקים בשוה. אבל לענין שיוריש לאחרים הדין שמוריש לפי שאם היה מת לאחר שייבם את יבמתו קודם שמת אביו אז הדין כי תנתן הירושה לבנו וזה באור שני המינים מן החלק השלישי ובזה נשלם מה שהוצרכנו לבאר בזה השער.
החלק הרביעי בירושת אחי האב הענינים אשר צריכין אנו לבאר אותם בו חמשה. הראשון ידיעת העברת הנחלה מן האחים לאחי האב ונאמר בזה לא תעבור הנחלה לאחי האב אלא אם לא נשאר שם האחים לא אח ולא אחד מזרעו ולא אחות ולא אחד מן זרעה והשני ידיעת משפט הקדימה וצריך שאחי האב קודמין לאחיות האב וכמו שהם קודמין להן כמו כן ילדיהם. ובאור זה אחי האב קודם לאחות האב וכן אחי האב קודם לאחות האב וכמו כן בן אחי האב קודם לבן אחות האב ובת אחות האב וכמו כן בת אחי האב קודמת לבת אחות האב קודמת ג"כ לבן אחות האב ואע"פ שהוא זכר והיא נקבה וכמו כן שאר הזרע. ולא תעבור הנחלה לאחות האב אלא אם לא נשאר מן זרע אחי האב אחד כל עקר ואם נפסק אז הירושה לה. והשלישי אם מת אחד מן אחי האב והניח בנים הדין שירשו בניו חלקם עם אחי אביהם בין שיהיו זכרים או נקבות וכמו כן אם מת אחד מן אחי האב והניח רק בני בנים נוטלין ג"כ חלק אביהם וכמו כן אם מתו כל אחי האב והניחו בנים חולקים ביניהם חלקים אשר לכל בית אם מעטים או מרובים אך נוטלים לא יותר ולא פחות בין שיהיו זכרים או נקבות לפי שהבת יורשת עם אחי אביה נכסי בן אחי אביה האחר וכן היא יורשת עם בני אחי אביה. הרביעי בהעברת הגדולה לילדי אחות האב והדין בזה כי הזכרים קודמים לנקבות בהקש על האחות אשר זכרנו ענינה והנה בן אחות האב קודם לבתה וכמו זה בן בן אחות האב קודם לבן בת אחות האב ושאר הזרע לא תירש בת אחות האב אא"כ לא נשאר זרע לאחיה. והחמישי אם אבי האב קיים וכבר נעתקה הירושה מזרע האחים לאחי האב הדין שתעבור לאבי האב ולא לאחי האב כי הוא קודם לאחי האב ולא נדחה אבי האב מלירש עם האחים אלא מפני שאלו היה בנו קיים היתה הירושה לו על כן בניו במקומו אבל כאן אין מקום לטעם הזה והירושה לאבי האב לא לאחי האב וזה באור חלק הרביעי.
<h2>דף קטז:</h2>
והחלק השני בירושת הבנים הוא חלוקת הירושה בין בני הבנים ובזה החלק ארבעה שערים צריך שתדע אותם. הראשון הוא בירושת בני הבנים עם הבנים וזה יהיה בשני אופנים. האחד מהם ירושת הבנים עם אחי אביהם וזה יהיה ג"כ על שני דרכים. האחד ירושת הזכר עם אחי אביו והמשל בזה בשמות הנמצאים אם מת ראובן בחיי יעקב אביו והניח בנים ושמעון אחיו חי אם מת יעקב [ב"ב קט"ז ע"ב] חולקין הירושה בין שמעון ובני ראובן בשוה. והדרך השני ירושת הנקבה עם אחי אביה [שם קי"ז ע"א]. וזה המשל הניח ראובן בנות חולקין בין שמעון ובין בנות ראובן בשוה והאופן השני הוא ירושת הבנים עם אחיות אמם וזה ג"כ על שני דרכים. אחד מהם ירושת הבנים עם אחות אמם וזה אם היו ליעקב שתי בנות מחלה ונועה ומתה מחלה בחייו והניחה בנים אם מת יעקב חולקין הירושה בין בני מחלה ואחות אמם בשוה.. והדרך השני ירושת הנקבות עם אחות אמם והוא זה המשל הניחה מחלה בנות חולקין הירושה בין בנות מחלה ואחות אמם בשוה וזה באור השער הראשון. והשער השני הוא בירושת בני הבנים בינם לבין עצמם וזה על שני אופנים אחד מהם ירושת בני האח האחד עם בני האח השני. והנה החלוקה בזה היא לפי מספר אחי המת לא לפי מספר בני האחים. והמשל בזה מן שמות הנמצאים ראובן ושמעון שני אחין מתו בחיי יעקב אביהם והניחו ילדים ולאחר כך מת יעקב כשחולקין הירושה אין חולקין אותה לפי מספר הילדים אלא חולקין לשני חלקים חלק האחד לבני ראובן וחלק השני לבני שמעון מעטים יהיו או מרובים, זכרים או נקבות ואם היו לראובן בן אחד ולשמעון שלשה בנים חלקו שוה לחלק השלשה. ואופן השני ירושת בני האחות האחת עם בני האחות השנית וחולקין בזה לפי מספר האחיות והמשל בזה מחלה ונועה שתי אחיות מתו בחיי יעקב אביהן והניחו ילדים אם מת יעקב חולקין הירושה לשני חלקים ונותנים לבני כל אחת ואחת חלק אחד יהיו ילדיה מעטים או מרובים זכרים או נקבות ואין חולקין כפי מספרם ואם היה למחלה בן אחד או בת אחת חלקה שוה לחלק ילדי נועה מרובים יהיו או מעטים וכזה כל ירושת היורשים במקום האב אין רואין על מספרם אלא נוטלין חלק אחד בלבד אם היו מעטים אין פוחתין להם ואם היו מרובין אין מוסיפין להם. והשער השלישי מה שצריך לידע בירושת בני הבנים אם לאיש כמה בנים ואחד מהם בכור ומת הבכור והניח ילדים ומת האב לפניו או אחריו הדין שיטלו ילדי הבכור שני חלקים אשר הם ראויים לאביהם לפי שהם במקומו וזה הדין הוא ג"כ אם היו בנות. וכמו כן אם מתו ג"כ שאר הבנים ונשארו מהם ילדים לבני הבכור היתרון על שאר בני אחי אביהם בחלק הבכורה ג"כ כמו שבארנו. והשער הרביעי בדין העברת הנחלה מן הבן להבת והתנאי בזה, כל זמן ששם הבן קיים [ב"ב קט"ו ע"א] ר"ל אם היה לו בן או בת הבן הנחלה אינה עוברת אל הבת חוץ בזמן שלא נשאר להבן לא זכר ולא נקבה ולא מי שמתיחס אחריו ובזה נשלם המאמר מן חלק הראשון בירושת הילדים מן האב.
<h2>דף קכז.</h2>
החלק השני בירושת הזכרים בינם לבין עצמם. הבנים צריכים לחלוק הממון ביניהם בשוה כל זמן שאין ביניהם בכור כי הבכור נוטל פי שנים. ואלו דיני הבכור אם היה בכור לאביו אע"פ שהיו לאמו כמה ילדים מן אנשים רבים אין משגיחין על זה. וכמו כן אם היתה אשת אביו מעוברת קודם לו והפילה אין זה מפסידו אלא הוא הבכור. ואם נולדו שני זכרים בזמן אחד הנאמנות לחיה להכיר איזה מהן הבכור והבכור הוא מי שיצא פדחתו לאויר העולם קודם אחיו ואם היה כך הוא הבכור. [בכורות מ"ו ע"ב]ואם עבר זה הזמן לא נאמין עוד להחיה וחזרה הנאמנות להאם ואם הוכרו באותו הזמן ולאחר כך נתערבו איזה תחבולה יש להם לגבות חלק הבכורה כי אם יבוא כל אחד בפני עצמו ויתבע האחים ידחו אותו ויאמרו הבא ראיה כי אתה הבכור וטול לפיכך הדרך בזה [ב"ב קכ"ז ע"א] שאחד מהם יתן הרשאה לחברו לגבות חלק בכורתו וכשיתבע מאחיו הבא בהרשאה יאמר להם אי אפשר שלא יהיה הבכור או אני או אחי אם אני הבכור תנו לי חלק בכורתי ואם אחי הבכור כבר נתן לי הרשאה וכשיעשה כך אי אפשר להם לדחותו ולאחר שקבל חלק הבכורה חולקין ביניהם הוא ואחיו. ולבכורה ג"כ דברים שדוחין את משפט הבכורה והם חמשה ארבעה מהם דוחין אותה מכל וכל והדבר החמישי דוחה אותה במקצת. ונבאר אלו הארבעה דברים שדוחין אותה מכל וכל ונאמר הענין הראשון הוא אם היתה לידת הבנים לאחר מיתת אביהם ואם היה כך אין יתרון להבכור מאומה על אחיו [ב"ב קמ"ב ע"א] ובאור זה אם מת אחד והניח שלוש נשים מעוברות וילדה הראשונה בחודש ניסן והשניה בחודש אייר והשלישית בחודש סיון או כל אחת מהן קדמה לחברתה ביום אחד אם היה כן אין יתרון להבכור על אחיו זה התנאי הראשון שדוחה את משפט הבכורה. והשני אם תהיה הירושה מן האם [ב"ב קי"א ע"ב] אין להבכור בה יתרון ואם מתה האשה והניחה בנים ואחד בהם בכור אינו נוטל פי שנים. והשלישי אם היתה הירושה מן אבי האב או משאר מורישי האב [בכורות נ"ב ע"א] ג"כ אין הבכור נוטל פי שנים. ובאור זה אם מת האב בחיי אביו ומת אביו אחריו ונפלה הירושה לבני בניו וביניהם בכור חולקין בשוה. וכמו כן אם מתו אחי אבי האב או אחות אבי האב או אחי אם האב או אחות אם האב או שאר הקרובים אשר האב היה ראוי ליורשם ומתו לאחר מיתת האב. הבנים יורשים אותם בשוה אין בכל זה יתרון להבכור. והרביעי אם כבר מחל להם ונטל חלק אחד באיזה דבר מממון אביו ואם עשה כך ולא תבע [ב"ב קכ"ו ע"א] ולא אמר אני מוותר לכם רק בדבר הזה כבר דחה מעצמו משפט הבכורה מכל הממון ואין לו יתרון בו כלל זה באור הארבע דחיות. ואם מת אחד מן האחין לאחר מיתת האב קודם החלוקה [ב"ב קמ"ב ע"א] ובאו הבכור והנשארים מן האחים לחלוק את הממון צריכין להוציא חלק אחיהם המת ויחלוקו הנשאר ויתנו להבכור שני חלקים ולאחר כך יחזרו ויחלוקו חלק אחיהם המת ביניהם בשוה ובזה אין יתרון להבכור. ובאור זה אם מת האב והניח שלשה ילדים ולאחר מותו מת אחד מהם כשחולקין הירושה ביניהם, לא יטול הבכור ממנה שני שלישים והאחר שליש אלא צריכין לחלוק הנכסים לארבעה חלקים ונוטל הבכור שני חלקים והוא החצי והשני נוטל חלק אחד והוא רביע, והרביע האחר אשר הוא חלק המת חולקין בינהם בשוה ויגיע להבכור חצי ושמינית ולהשני שליש וחלק א' מכ"ד [ויתמעט בזה מחלק הבכור] חלק מארבעה ועשרים ממה שהיה מגיע לו פחות מהחלוקה לפי החלוקה הראשונה כי הבכור אינו נוטל פי שנים אלא מן אביו לא מממון אחיו ואפילו לא חי הילד הזה אחר מיתת אביו אלא יום אחד ואפילו לא היה אלא בן יום אחד או נולד שעה אחת קודם מיתת אביו. אבל אם לא נולד קודם מיתת אביו ונולד אחר מותו ומת ג"כ אחר מותו אין זה מפסיד את הבכור ואינו ממעט ג"כ מן חלקו אלא חולקין המעות ביניהם ויטול פי שנים וכמו כן אפילו אם חי אותו האח השלישי הנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט מחלק אחיו הבכור כלום אלא נוטל חלקו הראוי לו לאחר מיתת אביו קודם לידת אחיו השלישי והמותר חולקים לשלשה חלקים. ובאור זה כי חולקין הממון לשלשה חלקים ונוטל הבכור שליש חלק בכורתו ושני שלישים הנשארים מן הממון יחלוקו לשלושה חלקים ונוטל הבכור שתי תשיעיות ואחיו השני ב' תשיעיות ואחיו השלישי ב' תשיעיות יגיע להבכור עתה חצי וחלק א' מי"ח ואלו חלקת הירושה על דרך החלוקה הראשונה לא היה מגיע להבכור אלא חצי והדין הוא שיטול חלק בכורתו השליש חוץ מחלקו לא פחות. ואם באנו לחלוק הירושה לפני הבנים ואחד מהם בכור אז אנו רואין אם אנו מוצאים אחד מן הד' דברים נדחה משפט הבכורה ואם לא נותנין לו ב' חלקים. שני החלקים האלה הן מן הקרקעות וממעות ומן החובות ומן הפירות וכל מה שלא נגמר קודם מיתת האב ונגמר אחר מותו ולא נאמר כי זה ראוי. נשלם באור פרק השני מדין ירושת הבנים אשר כולל ירושת הבנים בינן לבין עצמן.
<h2>דף קלט.</h2>
החלק השלישי בירושת הבנות בינן לבין עצמן. ואשר צריך שנבאר בו הם שני דברים. האחד אם מקצת הבנות היו קטנות ומקצתו גדולות. אם יאמרו הקטנות תנו לנו מזונות ונניח לכן הירושה אע"פ שהדין בבנות קטנות עם הבנים שהם חייבין לזונן אם היו כולן בנות לא יצדק זה הדין אלא חולקות בשוה. [ב"ב קל"ט ע"א] והשני אם כבר נשאו הבנות בחיי האב וקצתן עדיין לא נשאו אין יכולות הפנויות לומר הניחו לנו מה שננשא בו ואח"כ נחלוק בשוה אלא חולקות כולן בשוה. וזה הדין אם השיא אותן אביהן אבל אם נשאו לאחר מיתת אביהן יכולות הפנויות להוציא מהן חלקן וכזה הדין בבנים אם השיא האב מקצתן והניח מקצתן אין הפנויים יכולין לומר להנשואים קודם החלוקה תנו לנו כל מה [שנטלתם] לצורך הנשואים ואנחנו נלך ונתארם בו ונחלוק השאר אלא חולקין הכל בשוה כי זה מתנה שנתן להם השם על ידי אביהם. אבל אם אחד מהם שלח ידו בנכסים לאחר מיתת אביהם ונשא אשה מחשבין לו כנגדו או ישיא ג"כ את אחיו. וכמו כן אם עשה האב נשואין לבנו הגדול בבית אחד מדירתו אותו הבית לו לבדו ואין להאחים חלק בו ובזה ה' תנאים ואם היה בהפך מהם אין דין זה נוהג [ב"ב קמ"ד ע"א] צריך שיהיה הנשוי הגדול שבבנים וצריך שישא בתולה ושלא יהא נשוי אשה קודם לכן ושיהיה הראשון הנושא אשה מן הבנים ושלא יהיה לאב באותו הבית כלום לא פקדון ולא כלים ולא אוצר ולא דבר מן הדברים ואם היה בהפך מאחד מאלו החמשה תנאים אם היה אח גדול ממנו או נשא בעולה או נשא אשה לפניה או שנשא כבר אח אחר לפניו או שהיה לאב באותה הבית דבר אין הבית להבן וכמו כן כל מה שנתן האב בחייו לאיזה מן הבנים יותר על אחיהם במלבושים ותכשיטין לנשיהם ובניהם ובנותיהם הוא לעצמם [ב"ק י"א ע"ב] בזמן החלוקה לפי שכל אחד מה שנתן לו אביו לבני ביתו נתן. אבל המלבושים אשר עליהם צריכין לחלוק בשעת החלוקה. ואם הניח האב קרקע ונטעו בה מקצת מן האחים נטעים ועשו בה גנות או פרדסים או שהניח מעות ועשו בו מקצת האחין סחורה והרויחו הריוח והנטעים והשבח וכל הדומה לזה חולקין בשוה חוץ אם התנו קודם המעשה בפני ב"ד ואמרו [ב"ב קמ"ג ע"ב] כל מה שנרויח לעצמנו שאם כך עשו הריוח להם לבד. וזה באור שלשה מיני החלוקה בירושת הילדים אשר הוא החלק הראשון במה שיש בירושת האב והבנים.
<h2>דף קלט:</h2>
אתחיל המאמר בדיני ירושות. פתח מחבר הספר הזה ואמר הנה הנכסים יוצאים מרשות אדם לחברו בשלשה דרכים אם בירושה או במכירה או במתנה ולכל אחד מאלו השלשה שרשים וענפים. ונתחיל בביאור הירושה אשר הוא כוונתנו בזה ובמה שמסתעף ממנה. הירושות נחלקות לארבעה חלקים כפי היורשים והם הבאים בזכות בנים ובזכות אבות ובזכות אחים ובזכות אחי האב ונבאר כל חלק מן אלו הארבעה חלקים. החלק הראשון בירושת הבאים בזכות בנים נחלק לשלשה חלקים. הראשון ירושת הזכרים עם הנקבות והשני ירושת הזכרים בינן לבין עצמם והשלישי ירושת הנקבות בינן לבין עצמן. אלו השלשה חלקים הם חלוקת הירושה בין הילדים. ונתחיל בבאור חלק הראשון וכל מה שנכלל בו. הנה אם היו הבנים זכרים ונקבות בזה שני חלקים והם כי אנו רואים בנכסי המת אם הם מרובין הזכרים הם היורשים ויזונו אחיותיהם עד זמן שתבגרנה או שתנשאנה לאיש ואם לא היו הנכסים מרובין והבנות קטנות אז הדין שמוציאין מהנכסים מזונות הבנות עד זמן שתבגרנה ואם ישאר דבר הוא לבנים ואם לא לא. והשעור שנתנו לדעת כמה הם נכסים מרובין הוא שיהא בהם מזונות הבנים והבנות עד שתבגרנה הבנות ואם היו כך נותנים הנכסים לבנים והם מוציאים המזונות לבנות ואם היו פחות מזה מוציאים מהם הנצרך למזונות לבנות עד שתבגרנה והמותר נותנים לבנים. ואם היה הממון בשעת המיתה בשעור המרובה ולאחר כך נשתנה ונתמעט כבר זכו בו הבנים וכמו כן אם היה בשעור המועט ולאחר כך נשתנה ונתרבה כבר זכו הבנים כי היתרון להם בשני הפנים. וזה השעור הקצוב המבדיל בין ממון המרובה והמועט חוץ ממה שמוציאין לפרעון החובות והנדוניות ומזונות האלמנות וכל הדומה לזה ממה שהוא חוב על המת. ואם היה קודם הפרעון הזה בשעור המרובה ולאחר כך פחות מזה אז נידון כדין המועט. ואם היה בשעור המרובה אז צריך להוציא גם כן לכל בת עישור הנכסים לנדוניא בשעה שתנשא לאיש. וכל בת שנשאת קודם אחותה נוטלת העישור קודם לכלן ויהיה עישורה גדול מעישור חברתה ובזה שני דינים אם נישאת אחת קודם לחברתה כבר זכתה כל אחת במה שנטלה ואם היו נשואיהן בזמן אחד חולקים להן על דרך החלוקה אשר אבאר ולאחר כך מערבים וחולקים ביניהן בשוה. ובאור זה אם היה הממון מאה דינרין נותנים לאותה שנשאת ראשונה עשרה נשארו תשעים דינרין ולהשנייה תשעה דינרין נשארו שמונים ואחד ולהשלישית ח' דינרין ועשירית נשארו ע"ג דינרין פחות עשירית ולהרביעית ז' ותשעה ושלשים חלקים ממאה נשארו ס"ה דינרים וחצי וחלק אחר ממאה ולהחמישית ו' דינרין וחצי וחלק אחד מעשרים וחלק אחד מאלף נשארו נ"ח דינרין וצ"ט חלקים מאלף ולהשישית ה' דינרין ושמונה עשיריות וצ"א חלקים מאלף פחות עשירית נשארו נ"ג דינרין וי"ח חלקים מאלף ועשירית ולהשביעית ה' דינרין וג' עשיריות ושני חלקים פחות חומש מאלף נשארו מ"ח וט"ז חלקים מאלף פחות עשירית ולהשמינית ד' דינרין וח' עשיריות וחלק וג' חומשים מאלף נשארו מ"ג דינרין וכ"א חלקים ורובע וחומש ממאה ולהתשיעית ד' דינרין וג' עשיריות וג' חלקים ושביעית ממאה נשארו ל"ז דינ' ופ"ט חלקים ושליש ממאה ולהעשירית ג' דינרין ופ"ט חלקים ממאה נשארו ל"ה דינרין וחלק ושלשה ממאה. ואם נישאת האחת קודם לחברתה דינן כמו שביארנו ואם נשאו כולן בזמן אחד נוטלין כל אלו העישורים יחד והם ששים וחמשה דינרין וחולקים ביניהן בשוה וכל בת ששה דינרין וחצי ונשאר לבנים חמשה ושלשים דינר וכן הדין. ולזה העישור שלש דחיות שצריך שלא יהיו באחת מהן. האחת אם היתה הירושה מן האם כי אם היה כך והניחה בנים ובנות הכל לבנים אין להבנות כלום בנכסיה לא עישור ולא מזונות. והדחיה השנית אם כבר השיא האב בחייו הבנות בזה אין להן עישור והשלישית אם כבר בגרו ונישאו לאחר מיתת האב ולא תבעו מאחיהן כלום זה גם כן דוחה את העישור אבל אם בגרו ולא נישאו עוד אז צריכים לראות אם כבר פסקו האחים מלתת לאחיותיהן מזונות ולא תבעו מהם כבר מחלו ואין להן עישור ואם לא פסקו עדין הדין הוא שנוטלין העישור אף על פי ששהו זמן לאחר הבגרות. ואם השיאו אותן האחים לאחר מיתת אביהן והיו אז קטנות ועדין לא בגרו ונטלו פחות מהעישור ותבעו מהם לאחר שבגרו צריכים להשלים להן ואין זה דוחה זכותן. ולאחים הברירה אם רצו נותנים מעות לאחיותיהן ואם רצו מן הקרקעות אשר הניח אביהן. ואם מת האח קודם שנתן העישור לאחותו והניח בן אינה נוטלת העישור מן הבן אלא בשבועה כדין כל בעל חוב [מן היתומים] שנשבע קודם שיגבה חובו וכמו כן אם היו כמה אחים ומת אחד מהם והניח בן נוטלת העישור מחלק כל אח בלא שבועה ומחלק המת בשבועה ובזה נשלם באור חלק הראשון בירושת הזכרים עם הנקבות.
<h2>דף קמב:</h2>
החלק השני בירושת הזכרים בינם לבין עצמם. הבנים צריכים לחלוק הממון ביניהם בשוה כל זמן שאין ביניהם בכור כי הבכור נוטל פי שנים. ואלו דיני הבכור אם היה בכור לאביו אע"פ שהיו לאמו כמה ילדים מן אנשים רבים אין משגיחין על זה. וכמו כן אם היתה אשת אביו מעוברת קודם לו והפילה אין זה מפסידו אלא הוא הבכור. ואם נולדו שני זכרים בזמן אחד הנאמנות לחיה להכיר איזה מהן הבכור והבכור הוא מי שיצא פדחתו לאויר העולם קודם אחיו ואם היה כך הוא הבכור. [בכורות מ"ו ע"ב]ואם עבר זה הזמן לא נאמין עוד להחיה וחזרה הנאמנות להאם ואם הוכרו באותו הזמן ולאחר כך נתערבו איזה תחבולה יש להם לגבות חלק הבכורה כי אם יבוא כל אחד בפני עצמו ויתבע האחים ידחו אותו ויאמרו הבא ראיה כי אתה הבכור וטול לפיכך הדרך בזה [ב"ב קכ"ז ע"א] שאחד מהם יתן הרשאה לחברו לגבות חלק בכורתו וכשיתבע מאחיו הבא בהרשאה יאמר להם אי אפשר שלא יהיה הבכור או אני או אחי אם אני הבכור תנו לי חלק בכורתי ואם אחי הבכור כבר נתן לי הרשאה וכשיעשה כך אי אפשר להם לדחותו ולאחר שקבל חלק הבכורה חולקין ביניהם הוא ואחיו. ולבכורה ג"כ דברים שדוחין את משפט הבכורה והם חמשה ארבעה מהם דוחין אותה מכל וכל והדבר החמישי דוחה אותה במקצת. ונבאר אלו הארבעה דברים שדוחין אותה מכל וכל ונאמר הענין הראשון הוא אם היתה לידת הבנים לאחר מיתת אביהם ואם היה כך אין יתרון להבכור מאומה על אחיו [ב"ב קמ"ב ע"ב] ובאור זה אם מת אחד והניח שלוש נשים מעוברות וילדה הראשונה בחודש ניסן והשניה בחודש אייר והשלישית בחודש סיון או כל אחת מהן קדמה לחברתה ביום אחד אם היה כן אין יתרון להבכור על אחיו זה התנאי הראשון שדוחה את משפט הבכורה. והשני אם תהיה הירושה מן האם [ב"ב קי"א ע"ב] אין להבכור בה יתרון ואם מתה האשה והניחה בנים ואחד בהם בכור אינו נוטל פי שנים. והשלישי אם היתה הירושה מן אבי האב או משאר מורישי האב [בכורות נ"ב ע"א] ג"כ אין הבכור נוטל פי שנים. ובאור זה אם מת האב בחיי אביו ומת אביו אחריו ונפלה הירושה לבני בניו וביניהם בכור חולקין בשוה. וכמו כן אם מתו אחי אבי האב או אחות אבי האב או אחי אם האב או אחות אם האב או שאר הקרובים אשר האב היה ראוי ליורשם ומתו לאחר מיתת האב. הבנים יורשים אותם בשוה אין בכל זה יתרון להבכור. והרביעי אם כבר מחל להם ונטל חלק אחד באיזה דבר מממון אביו ואם עשה כך ולא תבע [ב"ב קכ"ו ע"א] ולא אמר אני מוותר לכם רק בדבר הזה כבר דחה מעצמו משפט הבכורה מכל הממון ואין לו יתרון בו כלל זה באור הארבע דחיות. ואם מת אחד מן האחין לאחר מיתת האב קודם החלוקה [ב"ב קמ"ב ע"ב] ובאו הבכור והנשארים מן האחים לחלוק את הממון צריכין להוציא חלק אחיהם המת ויחלוקו הנשאר ויתנו להבכור שני חלקים ולאחר כך יחזרו ויחלוקו חלק אחיהם המת ביניהם בשוה ובזה אין יתרון להבכור. ובאור זה אם מת האב והניח שלשה ילדים ולאחר מותו מת אחד מהם כשחולקין הירושה ביניהם, לא יטול הבכור ממנה שני שלישים והאחר שליש אלא צריכין לחלוק הנכסים לארבעה חלקים ונוטל הבכור שני חלקים והוא החצי והשני נוטל חלק אחד והוא רביע, והרביע האחר אשר הוא חלק המת חולקין בינהם בשוה ויגיע להבכור חצי ושמינית ולהשני שליש וחלק א' מכ"ד [ויתמעט בזה מחלק הבכור] חלק מארבעה ועשרים ממה שהיה מגיע לו פחות מהחלוקה לפי החלוקה הראשונה כי הבכור אינו נוטל פי שנים אלא מן אביו לא מממון אחיו ואפילו לא חי הילד הזה אחר מיתת אביו אלא יום אחד ואפילו לא היה אלא בן יום אחד או נולד שעה אחת קודם מיתת אביו. אבל אם לא נולד קודם מיתת אביו ונולד אחר מותו ומת ג"כ אחר מותו אין זה מפסיד את הבכור ואינו ממעט ג"כ מן חלקו אלא חולקין המעות ביניהם ויטול פי שנים וכמו כן אפילו אם חי אותו האח השלישי הנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט מחלק אחיו הבכור כלום אלא נוטל חלקו הראוי לו לאחר מיתת אביו קודם לידת אחיו השלישי והמותר חולקים לשלשה חלקים. ובאור זה כי חולקין הממון לשלשה חלקים ונוטל הבכור שליש חלק בכורתו ושני שלישים הנשארים מן הממון יחלוקו לשלושה חלקים ונוטל הבכור שתי תשיעיות ואחיו השני ב' תשיעיות ואחיו השלישי ב' תשיעיות יגיע להבכור עתה חצי וחלק א' מי"ח ואלו חלקת הירושה על דרך החלוקה הראשונה לא היה מגיע להבכור אלא חצי והדין הוא שיטול חלק בכורתו השליש חוץ מחלקו לא פחות. ואם באנו לחלוק הירושה לפני הבנים ואחד מהם בכור אז אנו רואין אם אנו מוצאים אחד מן הד' דברים נדחה משפט הבכורה ואם לא נותנין לו ב' חלקים. שני החלקים האלה הן מן הקרקעות וממעות ומן החובות ומן הפירות וכל מה שלא נגמר קודם מיתת האב ונגמר אחר מותו ולא נאמר כי זה ראוי. נשלם באור פרק השני מדין ירושת הבנים אשר כולל ירושת הבנים בינן לבין עצמן.
<h2>דף קמד.</h2>
החלק השלישי בירושת הבנות בינן לבין עצמן. ואשר צריך שנבאר בו הם שני דברים. האחד אם מקצת הבנות היו קטנות ומקצתו גדולות. אם יאמרו הקטנות תנו לנו מזונות ונניח לכן הירושה אע"פ שהדין בבנות קטנות עם הבנים שהם חייבין לזונן אם היו כולן בנות לא יצדק זה הדין אלא חולקות בשוה. [ב"ב קל"ט ע"א] והשני אם כבר נשאו הבנות בחיי האב וקצתן עדיין לא נשאו אין יכולות הפנויות לומר הניחו לנו מה שננשא בו ואח"כ נחלוק בשוה אלא חולקות כולן בשוה. וזה הדין אם השיא אותן אביהן אבל אם נשאו לאחר מיתת אביהן יכולות הפנויות להוציא מהן חלקן וכזה הדין בבנים אם השיא האב מקצתן והניח מקצתן אין הפנויים יכולין לומר להנשואים קודם החלוקה תנו לנו כל מה [שנטלתם] לצורך הנשואים ואנחנו נלך ונתארם בו ונחלוק השאר אלא חולקין הכל בשוה כי זה מתנה שנתן להם השם על ידי אביהם. אבל אם אחד מהם שלח ידו בנכסים לאחר מיתת אביהם ונשא אשה מחשבין לו כנגדו או ישיא ג"כ את אחיו. וכמו כן אם עשה האב נשואין לבנו הגדול בבית אחד מדירתו אותו הבית לו לבדו ואין להאחים חלק בו ובזה ה' תנאים ואם היה בהפך מהם אין דין זה נוהג [ב"ב קמ"ד ע"א] צריך שיהיה הנשוי הגדול שבבנים וצריך שישא בתולה ושלא יהא נשוי אשה קודם לכן ושיהיה הראשון הנושא אשה מן הבנים ושלא יהיה לאב באותו הבית כלום לא פקדון ולא כלים ולא אוצר ולא דבר מן הדברים ואם היה בהפך מאחד מאלו החמשה תנאים אם היה אח גדול ממנו או נשא בעולה או נשא אשה לפניה או שנשא כבר אח אחר לפניו או שהיה לאב באותה הבית דבר אין הבית להבן וכמו כן כל מה שנתן האב בחייו לאיזה מן הבנים יותר על אחיהם במלבושים ותכשיטין לנשיהם ובניהם ובנותיהם הוא לעצמם [ב"ק י"א ע"ב] בזמן החלוקה לפי שכל אחד מה שנתן לו אביו לבני ביתו נתן. אבל המלבושים אשר עליהם צריכין לחלוק בשעת החלוקה. ואם הניח האב קרקע ונטעו בה מקצת מן האחים נטעים ועשו בה גנות או פרדסים או שהניח מעות ועשו בו מקצת האחין סחורה והרויחו הריוח והנטעים והשבח וכל הדומה לזה חולקין בשוה חוץ אם התנו קודם המעשה בפני ב"ד ואמרו [ב"ב קמ"ג ע"ב] כל מה שנרויח לעצמנו שאם כך עשו הריוח להם לבד. וזה באור שלשה מיני החלוקה בירושת הילדים אשר הוא החלק הראשון במה שיש בירושת האב והבנים.
